סיפורה המרגש של אודליה פיטוסי – ממקבלי המלגות בשנת 2007

אודליה פיטוסי, בת 30, סובלת מנכות של 100% בשל מחלה הנקראת S.M.A2 מחלה הפוגעת בקשר שבין השריר לעצב ומתוך כך לרפיון שרירים. בת ראשונה אחרי שני אחים. בגיל 4 חודשים אובחנה מחלתה. עד כיתה ב' למדה בי"ח "אסף הרופא" עקב אשפוזיה התכופים כתוצאה מסיבוכים נשימתיים הנובעים ממחלתה.

אודליה סיימה את בית ספר היסודי בבי"ס של החינוך המיוחד "הרצפלד" בחולון. בניגוד לילדים רבים שננטשו ע"י הוריהם, אודליה התברכה במשפחה תומכת ביותר שהאמינה בה וביכולותיה ולמרות שבתקופתה זה היה די חדשני- הצליחה לעבור ללמוד בבי"ס רגיל. בהיותה בכיתה י"ב התרחש אסון במשפחתה עם נפילתו של אחיה הבכור, נתנאל, במסגרת שרות מילואים.

לאחר סיום לימודיה המשיכה לתואר ראשון בקרימינולוגיה בבר-אילן. אודליה מוסרת כי היה לה ברור שהיא רוצה לעסוק בתחום שמסייע לבני אדם, שיצור לה מקום להעניק "כאדם, סופקו לי כל האמצעים להאמין בעצמי ורציתי להעביר את זה הלאה ובעיקר לנכים כמוני שלא זכו לקבל את הבית החם שבו גדלתי". 

אודליה אף הוציאה רישיון נהיגה שבזכותו התאפשר לה, לאחר לימודיה לעסוק בריכוז פרויקטים, בהדרכת בני נוער ובהרצאות. בנוסף, היא השקיעה את זמנה בפעילות התנדבותית בחוג החברתי של איל"ן ובבית הגלגלים.

"הבחירה להמשיך בלימודי תואר שני כמטפלת באומנויות התבשלה אצלי המון זמן. לנוכח מגבלת מקומות תעסוקה שונים לקבל אותי עם נכותי מצאתי קושי רב להשתלב במקצוע אותו למדתי, חשבתי לעצמי שאני זקוקה לעמדת יתרון על פני מועמדים אחרים וכן מקצוע עם כותרת שיהיה לי קל יותר לשווק את עצמי" ממפרת אודליה. לדבריה היא תמיד נמשכה לתחום האומנות והשילוב בין יצירה לעשייה עבור האחר קסמה לה. לאחר חיפוש אחר מוסד לימודים בנושא התברר לאודליה כי בארץ קיימים כ6 מקומות המכשירים לטיפול באומנויות מתוכם רק 3 נגישים לנכים ומתוכם רק אחד שהיה נכון והשכיל לראות מעבר לאריזה שלי - שלוחת אוניברסיטת לסלי.

להבדיל מתואר ראשון מדינת ישראל לא מסייעת במימון התואר השני. "עלויות הלימוד שלי מלכתחילה מאוד גבוהות מבלי לכלול בתוכן הוצאות רפואיות, עזרי לימוד וכד'" מוסרת אודליה "ולכן שמחתי ביותר כאשר איל"ן, כמו תמיד עמדה לצידי והחליטה לסייע לי. איל"ן על כל פעולותיו שזור במהלך חיי לאורך כל הדרך, הוא מהווה גשר ידידותי על מנת שאצליח לממש את עצמי על הצד הטוב ביותר בין אם זה בקייטנות בהן נטלתי חלק בילדותי והיוו משב רוח מרענן לי ולבני משפחתי, בסיוע כספי לרכישת עזרים רפואיים, במרכזי הספורט והחברה שלו, אבל יותר מהכול בלימוד לחיים על אנשים שבחרו לתת עבור האחר והכול מתוך העצמה וחשיבה אופטימית שיש תמיד מה להפיק ולאן להתקדם. כשאני מביטה אל האופק- אל כל מה שעוד מצפה לי, הייתי רוצה באמת להביא לידי ביטוי את השכלתי והכשרתי, לעסוק בתחום, לממש את עצמי כמו כל אדם אחר בחיי האישיים ובכל אפיק בו ארצה לנוע. לעשות את כל זאת מתוך אמונה באלוהים ובכוח הבחירה שהעניק לנו, בין אם זה להחליט ולקפוץ מעל הפופיק, להעיז ולומר אני שווה לא פחות, לשמוח בחלקנו ובאמת להאמין שאנחנו- כמו כל אחד אחר, מהווים רווח לחברה", דברי פיטוסי.