חמישי, 20 פברואר 2020 08:27

טקס חלוקת מלגות להשכלה גבוהה

בחודש ינואר התקיים טקס הענקת מלגות להשכלה גבוהה לסטודנטים עם מוגבלויות פיזיות במרכז הספורט של העמותה ברמת גן, במהלכו הוענקו מלגות ל 25  סטודנטים לתארים מתקדמים.

המלגות מוענקות מקרן פאולינה וד"ר אברהם ברגמן ז"ל אשר הוקמה במטרה לעודד ולסייע  לבוגרי  איל"ן בלימודים אקדמאיים במוסדות המוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

בטקס השתתפו, מנכ"ל העמותה בועז הרמן נאמנת קרן ברגמן, הגב' חנה לאור, סמנכ"לית השיקום בעמותה, ורד רודיך, וכמובן מקבלי המלגות ובני משפחותיהם.

מתוך דבריה של עיינה לוזיה, נציגת הסטודנטים אשר נשאה דברים בטקס:

" קוראים לי עיינה ואני בת 33. נולדתי בתל אביב ואני מתגוררת שם עד היום.  אני סטודנטית לתואר שני בטיפול באמנות באוניברסיטת חיפה בשנת ההתמחות שלי. אני מתמודדת עם שיתוק מוחין מגיל צעיר ועל אף הקשיים הלא מעטים שחוויתי סביב הנכות, רוב החיים שלי התנהלתי כאדם רגיל ועצמאי.

את לימודי התואר הראשון שלי עשיתי במדעי ההתנהגות במכללה האקדמית ת"א-יפו. תחום הפסיכולוגיה עניין אותי עוד מגיל צעיר. התמודדות עם הנכות ומצבים רגשיים שונים שנתקלתי בהם בחיי, לימדו אותי כי התערבות פסיכולוגית הינה חיונית.

במקביל, התחלתי לעבוד כמדריכה טיפולית לנפגעות טראומה מינית במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים איכילוב, שם אני בעצם עובדת עד היום. במסגרת עבודתי, אני מלווה את המטופלות בתהליך האשפוז באמצעות שיחות, פעילויות פנאי, הנחיית קבוצה טיפולית וסיוע רגשי ופיזי במצבי מצוקה. המטופלות עוסקות באמנות במסגרת האשפוז, וכך  נוכחתי לגלות את השימוש באומנות כדרך ליצירת תהליך של שינוי בטיפול, כמו גם, כלי המסייע למטופל לחקור את עולמו הפנימי.

כסטודנטית שמתמודדת עם מוגבלות פיזית, הנסיעה לחיפה לא תמיד הייתה לי פשוטה. נסיעה ברכבת שעבור אדם ללא מוגבלות יכולה להיות טריוויאלית ואפילו נעימה, עבורי הייתה מאתגרת כשמצאתי את עצמי עומדת חצי מהנסיעה ליד הדלת רק מהפחד שלא אספיק לרדת בזמן. מהר מאוד ויתרתי על ה"הרפתקאה" הזאת והתחלתי לעשות את הנסיעה ברכב שלי, כשלאט לאט התלוו אלי סטודנטים נוספים וככה גם הכרתי חברים חדשים. דבר נוסף שהקשה עלי זה המרחקים שלעיתים נאלצתי לעשות בתוך האוניברסיטה.

היום, במקביל לעבודתי באיכילוב, אני מטפלת רגשית בגן ילדים על הספקטרום האוטיסטי, שם אני עושה את ההתמחות שלי. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אך איני יודעת לומר כרגע אם אלו האוכלוסיות שארצה להמשיך לעבוד איתן גם בעתיד. אני כן שואפת להמשיך בתחום הטיפולי. אני מאמינה ששינוי אמיתי קורה לאט ובצעדים קטנים. למדתי זאת גם על עצמי, והייתי רוצה להמשיך ללוות אנשים בתהליכים שונים בחייהם.

לסיום, אני אמנם מדברת היום על ההתמודדות שלי, אבל אני חושבת על הסטודנטים שיושבים פה היום וגם על אלו שלא יכלו להגיע, ואני מתארת לעצמי שכל אחד ואחת מכם עובר תהליך משלו והתמודדויות שונות סביב המוגבלות, אבל אני נוטה להאמין שבלימודים שלנו ובמקצוע המוגבלות אינה משקפת את המסוגלות שלנו. באותה מידה שאני מאמינה שעלי להוכיח את היכולות הטיפוליות שלי בעבודה ולא הפיזיות כך אני מאמינה שגם לכל אחד ואחת מכם יש את היכולת להביא את עצמכם ולצמוח במקצוע שבחרתם ללא קשר לנכות כזאת או אחרת."

מכתבה של שירן מוגרבי ממקבלי מלגות 2019-2020