1952: הקמת ארגון אילנשי"ל

בשנת 1952, ימי מגפת הפוליו בישראל, התארגנה קבוצת רופאים והקימה ארגון שמטרתו הייתה להיות לעזר לנפגעים ומשפחותיהם. שמו של הארגון אילנשי"ל – ארגון ישראלי למען נפגעי שיתוק ילדים. זמן לא רב לאחר הקמת אילנשי"ל הצטרפה אליו הגב' בטי דובינר, שהפכה עד מהרה לאחד מעמודי התווך של הארגון. תחת הנהגתה של בטי דובינר, היום נשיאת כבוד של איל"ן, הארגון צבר תאוצה, יזם והפעיל תוכניות סיוע לנפגעי הפוליו ומשפחותיהם, וקמו לו מתנדבים ותומכים בכל רחבי הארץ.

מטרתו של ארגון אילנשי"ל הייתה לסייע לילדים הנכים ולמשפחותיהם בכל דרך שיוכל, והדבר עלה בידו. בימיו הראשונים עסקו פעיליו בעיקר בגיוס תרומות למתן טיפול וקניית ציוד לנפגעי הפוליו, אולם עד מהרה ראו כי אין די בכך, ורבו המצוקות שיש למצוא להן פתרון ועזרה.

בטי דובינר, שהייתה בעלת קשרים בקרב ראשי המשק במדינה, החלה לרתום לעזרת הארגון אנשי חברה ואת קברניטי המדינה. הארגון גדל והתרחב בקנה מידה ארצי, ובמלאת שנה לקיומו כבר רשם לזכותו 3 פרויקטים מרכזיים למען הנכים: ארגון מלגו ללימוד פיזיותרפיה, במטרה לתת פתרון למחסור הגדול בפיזיותרפיסטים ששרר בארץ באותה תקופה; סיוע למשפחות ברכישת קביים וציוד אורתופדי-שיקומי; פתיחת מחנה הקיץ הראשון לילדים נכים, אחד מהפרויקטים המרכזיים באיל"ן עד היום.

ארגון אילנשי"ל גייס תומכים רבים ומתנדבים רבים הצטרפו לשורותיו. במרוצת הזמן קמו לארגון סניפים ברחבי הארץ – הסניפים הראשונים נפתחובתל-אביב וברמת גן ואחריהם הוקצו סניפים בחיפה, בירושלים בראשון לציון ובצפון הארץ, סניפים המשרתים עד היום באמונה את ציבור הנכים.

1956: הקמת ועדת הפוליו

לבטי דובינר וליתר הפעילים היו תוכניות גדולות לאילנשי"ל, אולם הם נאלצו להגביל ולתחום את תחומי פעילותם מכיוון שבגלל בעיות בירוקרטיה הארגון לא הוכר כארגון לאומי.

בשנת 1953 הגיע מספרם של חולי הפוליו בארץ ל – 3,000 . באותה תקופה בארה"ב פיתח ד"ר יונה סאלק את תרכיב החיסון למחלה, ומשרד הבריאות ניהל משא ממושך עם ארה"ב לרכישתו, אלא שארה"ב הסכימה להעביר את החיסון אך ורק לידי ארגון לאומי לעזרת על חולי הפוליו בישראל ואילנשי"ל, שהיה הארגון היחידי בארץ שפעל למען נפגעי הפוליו, לא הוכר כאמור כארגון לאומי.

משרד הבריאות מצא פתרון לבעיה: הוא פנה לבטי דובינר בבקשה להקים ארגון לאומי, כדי שארה"ב תיאות להעביר את החיסון. בטי דובינר הסכימה לבקשה, ובשנת 1956 הקימה את ועדת הפוליו, ארגון לאומי לעזרת נפגעי הפוליו בישראל. ועדת הפוליו התמזגה בשלב מאוחר יותר עם ארגון אילנשי"ל, שהוסיף לפעול במקביל אליה.

1957: איחוד הארגונים ומבצע החיסון הגדול

בחורף 1957 הגיע הרגע הגדול של הארגונים למען נפגעי הפוליו בישראל; נסיוב החיסון לפוליו נמצא, ומשרד הבריאות והארגונים החלו להיערך למבצע חיסון ארצי. אילנשי"ל וועדת הפוליו התאחדו לארגון אחד ובהנהגתה של בטי דובינר ויחד עם משרד הבריאות הובילו את מבצע החיסון הגדול.

1958: מצעד הפרוטות הראשון

בשנת 1958 קם מפעל נוסף של אילנשי"ל פוליו המהווה עד היום את האמצעי העיקרי לגיוס תרומות לארגון איל"ן של ימינו. זהו "מצעד הפרוטות", שראשיתו בשנה זו, בעקבות יוזמה של בטי דובינר ובהשראת מצעד הפרוטות האמריקאי "March of Pennies". מאחורי המבצע עמד הרעיון שגם אם כל אחד יתרום רק פני אחד אפשר להגיע לסכום נכבד שיביא לשינוי ולשיפור בחיי הנכים.

מצעד הפרוטות הראשון היה אירוע מיוחד ומרגש והוא הוביל להתפתחות חיובית נוספת: עקב התהודה והפרסום שניתנו לנושא הנכות, אנשים ומשפחות שנפגעו הפסיקו להתבייש בבני משפחתם הפגועים או בנכותם. ילדים שעד כאז הוסתרו בשל נכותם הוצאו ממקום מחבואם, ומשפחותיהם ידעו שיש להן למי לפנות בבקשות עזרה. מאז מצעד הפרוטות הראשון ממשיך איל"ן במסורת זו ומקיים מבצע גיוס תרומות ארצי מדי שנה.

1960 : הקמת מרכז הספורט ע"ש ספיבק ברמת-גן

בשנת 1960 הוקם מועדון ספורט ושיקום מותאם לצרכיהם המיוחדים של הנכים שהיה מקום שבו ניתנו שירותי שיקום פיזי וגם היווה מקום מפגש חברתי. המטרה הייתה להקנות חינוך גופני בעיקר לילדים ובני נוער משותקים, שנכותם מנעה מהם לקחת חלק בשיעורי ההתעמלות בבית ספרם. היה זה רעיון מהפכני בשעתו: החיבור בין ספורט לנכים נראה לרבים, נכים כבריאים, בלתי מתקבל על הדעת. הפעילות הגופנית היחידה שנראתה הולמת נכים הייתה פיזיותרפיה ספורט הישגי נותר מחוץ לתחום.

אולם בטי דובינר ותומכיה, בהם ראש עיריית רמת-גן דאז, אברהם קריניצי, התעקשו ולא ויתרו: הם הקדימו להבין כי לעיסוק בספורט הישגי יש היבט משקם פיזית, חברתית ומנטלית ועמדו על כך שמרכז הספורט יוקם. עיריית רמת-גן הקצתה את השטח על גדות נחל הירקון ברמת-גן, ובסיוע תורמה נדיבה של רוברט ספיבק מארה"ב נחנך בשנת 1960 מרכז השיקום והספורט על שם ספיבק מרכז הספורט הראשון לנכים בישראל.

ברבות השנים הוכח שאכן הספורט הוא חלק חשוב תהליך שיקומם של הנכים ומהווה גורם חיוני המסייע להם להשתקם גופנית ונפשית ולהשתלב בחיי הפנאי והתעסוקה בקהילה.

מרכז הספורט ע"ש ספיבק ברמת גן הלך והתפתח ובמשך השנים נוספו לו מבנים רבים וענפי ספורט נוספים. הספורטאים שהתאמנו בו עשו חיל בארץ ובעולם וחלקם אף הגיעו להישגים אולימפיים.

1964 : איחוד עם שתל"ם והקמת ארגון איל"ן

בשנת 1964, יותר מעשור שנים לאחר שדעכה מגפת הפוליו והפכה למעין זיכרון רחוק, התקיימה הוועידה השנייה של ארגון אילנשי"ל-פוליו. בוועידה זו הועלתה ההצעה לצרך לארגון גם ילדים נכי שיתוק מוחין אשר כבר שותפו בפעילויות חברתיות משותפות עם ילדים נפגעי פוליו. כך נוצר האיחוד בין ארגון שתל"ם, ארגון הורים לילדים עם שיתוק מוחין בראשות מר אפרים רז שהינו עד היום חבר פעיל בהנהלת איל"ן לבין ארגון אילנשי"ל-פוליו. לאיחוד קדמו חששות שנבעו בעיקר מהשוני שבין המחלות והשלכותיהן: שיתוק מוחין, להבדיל מפוליו, עיקר הפגיעה היא במוח וקשה לדעת מה היקף הפגיעה והאם הילד יסבול מנכות פיזית בלבד או גם מפיגור שכלי. פגיעה כזאת מעוררת צרכים וטיפול שונים בתכלית ולא מאפשרת שילוב ומיזוג הנכים במסגרות קהילתיות רגילות אלא דורשת הקמת מסגרות מיוחדות שיתאימו לצרכיה

header